מיכאל אברהם משרד עורכי דין - חדלות פרעון ופשיטת רגל

חובת השימוע אינה מעוגנת באופן מפורש בחוק או בתקנה, אלא מדובר ביציר פסיקת בתי הדין לעבודה.

בשורה ארוכה של פסקי דין הביע בית הדין לעבודה עמדתו ולפיה חובת תום הלב השוררת במעמד פיטורי העובד, מחייבת התייחסות המעביד לנימוקי הפיטורים, ומתן הזכות לעובד לטעון טענותיו לעניין הפיטורים.

למרות הדעה הרווחת כי הזכות קיימת רק במגזר הציבורי, מעיון בפסיקה עולה כי חובה זו חלה על כל מקרה בו מעביד מבקש לסיים את עבודתו של עובד והיא חלה על כל מעביד הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי למעט מקרים בהם העובד מועסק לתקופה קצובה וידועה מראש.

כמו כן, על המעביד לערוך שימוע לעובד תוך שהוא מוסר לעובד הודעה מוקדמת על עריכת השימוע תוך ציון עיקרי הטענות שיש לו כלפי העובד, הסיבות והנסיבות לפיטורים, על מנת שהעובד יוכל להתכונן ולהתגונן מפני הטענות אשר הועלו כנגדו כל זאת בכדי שיוכל למנוע את הפיטורים.

השימוע יתקיים בפני גורם מוסמך מטעם המעביד וכן יש לנהל פרוטוקול בזמן השימוע אשר העתק ממנו יימסר לעובד.

העובד ראשי להיות מלווה בשימוע על ידי חבר, בן משפחה או עורך דין אשר יתפקד כנציג מטעם העובד.

במהלך השימוע על המעסיק לשמוע את דבריו של העובד, בצורה כנה, בטרם קיבל החלטה סופית על פיטוריו, ולא די בלקיים הליך השימוע רק למראית עין בלבד.  לכן לא ניתן לסיים הליך שימוע בהודעת פיטורים.

רק לאחר קיום הליך השימוע יוכל המעביד לדחות את טענותיו של העובד ולנמקן ולמסור לעובד הודעה פיטורים.

במקרים בהם הופרה זכות השימוע נקבע פסיקה כי "הפיטורים שלא כדין" ולכן ניתן לבטלם או לחילופין להורות על מתן פיצויי כספי בגובה שבין משכורת אחת ל-12 משכורות או סעד אחר.

הרציונל העומד מאחורי תפיסה זו היא כי העובד משקיע ונותן מעצמו למען מקום העבודה, באופן בו הוא זכאי לפחות להגן על פרנסתו.

מאת עו"ד נגה בשן